כמעט בכל נקודה שנמצאת בעולם תמצאו שמתגוררים ישראלים. לא משנה לאיזה נקודה על המפה תגיעו, כנראה יהיה שם מישהו שמכין פלאפל או חומוס. שפים ישראלים פותחים מסעדות מובילות בכל רחבי העולם. במובן זה יפן שונה מאוד. במדינה שמונה מעל 124 מיליון תושבים יש מעט מאוד יהודים ועוד פחות ישראלים. מסעדה ישראלית בקיוטו או אוכל ישראלי ביפן בכלל כמעט ואין. זו הסיבה שהופתענו כשגילינו ברשימת המסעדות את מסעדת תל אביב בקיוטו.
קיוטו היא העיר התשיעית בגודלה ביפן עם אוכלוסיה של כ-1.5 מיליון תושבים והרבה מאוד תיירים שמגיעים אליה מדי יום. היא אומנם כ-500 קילומטר מטוקיו, אבל נמצאת במרחק נסיעה של כשעתיים מטוקיו ברכבת השינקנסן המהירה. אומנם בדורות הצעירים ביפן יש סימנים לפתיחות גדולה יותר לחשיפה למטבחים עולמיים, אבל כנראה החומוס, התיבול הישראלי והשקשוקה עדיין מאתגרים את החך המקומי.
הסקרנות לגלות מי עומד מאחורי האוכל הישראלי בקיוטו הובילה אותנו למסעדת תל אביב. חמש דקות הליכה משוק נישיקי בקיוטו, נכנסים לסמטה בה שוכנות מספר מסעדות ובמרכז הרחוב מזהים שלט בעברית שמסמן את הכניסה למסעדה. כאשר אנחנו נכנסנו היו במסעדה זוג תיירות אוסטרליות שבדיוק סיימו חומוס וסלט וזוג אירופאי שהגיעו בשביל לנסות מנות ישראליות.
כאשר פותחים את הדלת עפים 13,500 קילומטר ישירות לישראל. קופסאות שימורים ישראליות של חברת מוטולה מאחסנות את הסכום, בירה ישראלית ומנות מהמטבח הישראלי. על הקירות במסעדה אפשר לכתוב מסרים וכך אפשר למצוא אזכורים למבקרים ישראליים שביקרו במקום והשאירו מסר לדובר צה"ל היוצא דניאל הגרי, לצד רבים מרחבי העולם שנחשפו לאוכל הישראלי ואוהבים אותו. ברקע המסעדה קליפים של מוסיקה ישראלית ותפריט שמשלב בין יפנית לאנגלית.
המסעדה כוללת בר לישיבה של כששה סועדים וחלל נוסף בקומה השנייה (כמקובל במסעדות רבות ביפן) שבנוי לארח אורחים נוספים. מאחורי הבר פגשנו את משה ברשדסקי אשר הקים את המסעדה בסוף שנת 2023. משה הוא ישראלי חברותי ואב לשני ילדים, אשר נשוי לבחורה יפנית שמשפחתה מתגוררת בקיוטו. הוא נולד בשנת 1982 ברמת גן.
אחרי הצבא הוא יצא לטיול בהודו שם פגש את מי שלימים תהיה אשתו. יחד איתה הוא עבר ליפן ומאז הוא מתגורר בקיוטו, כמעט 20 שנה. מאז דצמבר 2006, למרות תנאי מזג האוויר הקשוחים לפעמים, אפשר למצוא אותו לבוש בחולצה קצרה. כאשר משה הגיע לראשונה ליפן הוא לא ידע לדבר כלל יפנית, אבל עכשיו הוא מדבר ניב קאנסאי שוטף.
הקהל במסעדה מגוון ומורכב מישראלים שנמצאים בטיול ארוך במזרח ומתגעגעים הביתה, תיירים מכל העולם שנחשפו לאוכל הישראלי ומחפשים אותו ויפנים סקרנים שמנסים להבין את השילוב בין חומוס לטחינה, בין ביצה לחציל או מה בעצם עושים עם הפיתה.
הפיתה, אגב, מספרת חלק גדול מהסיפור והמורכבות של המסעדה. ביפן קשה מאוד, על גבול הבלתי אפשרי להשיג פיתות. בכללי המטבח היפני לא מבוסס על לחם ועל פיתה הם בכלל לא שמעו. בית חב"ד בקובה, אשר משמש מקום מפגש לישראלים רבים המתגוררים באזור ומרכז את הקהילה הישראלית, מבצע פעם בשנה הזמנה של מכולה עם פיתות מישראל. המסעדה מצטרפת להזמנה וכך יש לה אספקה שנתית שוטפת של פיתות ישראליות.
כך גם עם חומרי הגלם הנוספים בהם עושה המסעדה שימוש. רבים מהם מגיעים מישראל וצריכים לעבור אלפי קילומטרים עד שהם מגיעים לשולחן בקיוטו. בסופרים ביפן קשה מאוד למצוא רכיבים הדרושים למטבח הישראלי וזה אתגר תפעולי משמעותי במטבח.
האוכל במסעדה מציע מטבח ישראלי בסיסי. המנות שאנחנו ניסינו היו טעימות מאוד. חומוס, כדורי פלאפל, סלט ירקות ישראלי, באבא גנוש ועוד. בתפריט אפשר למצוא גם מנות כמו שווארמה, סביח מפורק, שקשוקה, חמוצים, כרובית מטוגנת ועוד. החומוס מגיע גם עם גרסאות של תוספת פטריות ותוספת בשר. בבר אפשר למצוא בירה ישראלית, בקבוקי ערק וגם משקאות יפניים מסורתיים.
השילוב בין כל אלה יוצרים חוויה ישראלית שכיף להעביר בה ערב בקיוטו. אז אם אתם נמצאים בקיוטו – מומלץ להגיע לבקר את משה לארוחת צהריים או ארוחת ערב. מסעדה ישראלית ביפן שמאפשרת קפיצה לישראל בקיוטו.
מסעדת תל אביב בקיוטו
Tel Aviv Kyoto
Kyoto, Nakagyo Ward, Doyucho, 135
צילומים: photoguy250
